במשך עשרות שנים פעל בישראל מנגנון ייחודי שהתבסס על צו הצופן, שהגדיר מי חייב ברישיון, אילו פעולות נחשבות "עיסוק באמצעי הצפנה" ומהם התנאים ליצוא של מוצרים וטכנולוגיות מהסוג הזה.
בשנים האחרונות חלו לא מעט עדכונים בכל הקשור לפיקוח על מוצרים דו-שימושיים, ובמיוחד על מוצרים הכוללים רכיבי הצפנה.
כיום, עם צעדי החקיקה החדשים וההתאמות מול כללי הפיקוח הבינלאומיים, מבוצע מעבר להסדרה שונה לגמרי.
חלק מהעסקים יגלו שהדרישות שהם הכירו עד היום כבר אינן רלוונטיות, חלק יידרשו לעמוד בתהליכי רישוי אחרים, ואחרים עשויים לצאת לחלוטין מהצורך ברישיון.
הבנת הרקע חשובה כדי למנוע בלבול.
השינויים אינם מתמקדים רק בחברות טכנולוגיה גדולות, אלא עשויים להשפיע גם על יבואנים קטנים, חנויות מקוונות, עסקים המייבאים ציוד אלקטרוני, יצרני חומרה ועוד.
כל מוצר שמכיל רכיב הצפנה, גם אם בהיקף קטן, עשוי להיות מושפע מהשינוי.
כאן נכנס הצורך לעשות סדר: מה בוטל, מה נשאר, מה דורש רישיון, ומי בכלל אחראי על הפיקוח בהמשך.
מהו צו הצופן ומה תפקידו ההיסטורי?
כדי להבין את משמעות השינוי, חשוב קודם לדעת מה היה צו הצופן ומה הוא הסדיר במשך יותר מחמישה עשורים.
הצו נקבע בשנות ה-70, בתקופה שבה טכנולוגיות הצפנה נחשבו נדירות, רגישות ועלולות להגיע לידיים עוינות אם לא יופעל עליהן פיקוח הדוק.
בהתאם לכך, המדינה קבעה מנגנון רחב שבמסגרתו כמעט כל פעילות הקשורה להצפנה נדרשה ברישוי: פיתוח, ייצור, שילוב במוצרים, רכישה, יבוא, מכירה, ניהול משא ומתן ליצוא ואף עצם היצוא עצמו.
המנגנון נועד לכך שהמדינה תוכל לשלוט בזרימת הטכנולוגיות הרגישות אל מחוץ לישראל, ולוודא שלא יועברו לגורמים שעלולים לעשות בהן שימוש ביטחוני או מודיעיני לא רצוי.
בשנים מאוחרות יותר הועברה סמכות הפיקוח למשרד הביטחון, שהקים תחום ייעודי לניהול ובקרת רישיונות בתחום הצפנה.
אולם עם הזמן הטכנולוגיה השתנתה.
הצפנה הפכה לחלק מובנה כמעט בכל מוצר: בטלפונים, במצלמות רשת, באפליקציות ענן, ברכיבי חומרה בסיסיים ואפילו במוצרי צריכה פשוטים.
כאשר כל מוצר כולל יכולת הצפנה, גם אם משנית, המשמעות הייתה שמאות ואלפי חברות נדרשו לעסוק בבירוקרטיה שלא התאימה עוד למציאות.
כאן נוצר הפער: מצד אחד מנגנון פיקוח שפותח לעידן אחר, ומצד שני שוק טכנולוגי מודרני שבו הצפנה היא פונקציה סטנדרטית.
הפער הזה הוביל לבחינה מחודשת של ההסדרה בישראל, ולבסוף- לשינוי שמסיר את החובה לעמוד בצו הצופן ומעביר את הפיקוח למערכת שמתאימה יותר למסגרת הבינלאומית של ואסנאר.
מהו הסדר ואסנאר ולמה הוא חשוב ליבואנים?
הסדר ואסנאר (Wassenaar Arrangement) הוא הסכם בינלאומי שבו משתתפות מדינות רבות, שמטרתו לפקח על יצוא של טובין, שירותים וטכנולוגיה דו-שימושיים, כלומר מוצרים שיכולים לשמש גם למטרות אזרחיות וגם למטרות צבאיות.
במסגרת ההסדר, נקבעה רשימה של פריטים וטכנולוגיות שמוגדרים "דו-שימושיים", כולל פרק בשם Information Security, שמכסה אמצעי הצפנה ורכיבי אבטחת מידע.
המשמעות: מדינות שמיישמות את ואסנאר, ובראשן ישראל, מתחייבות לפקח על יצוא פריטים מהרשימה הזו באמצעות רישיונות מתאימים, כדי למנוע העברת טכנולוגיה רגישת-הצפנה לגורמים לא רצויים.
לכן, בכל דיון על רגולציה של הצפנה בישראל, חשוב להסתכל גם דרך המשקפיים של ואסנאר: הפיקוח העדכני צריך להיות תואם להנחיות הבינלאומיות, לא מעבר להן.
קטגוריית הצפנה בואסנאר: פרק 5 חלק 2
בלב ההסדר הבינלאומי של ואסנאר נמצא פרק מרכזי בשם Information Security, הידוע כפרק 5 חלק 2 או "קטגוריה 5.2".
זהו החלק שמתמקד ישירות באמצעי הצפנה וטכנולוגיות אבטחת מידע.
הרשימה בו מגדירה בצורה מדויקת אילו רכיבי הצפנה נחשבים בעלי פוטנציאל ביטחוני, ולכן דורשים פיקוח ביצוא שלהם.
הסעיפים שם מכסים טכנולוגיות כגון:
- ציוד הצפנה חומרתי.
- ציוד שאינו הצפנה, אך קשור לאבטחת מידע.
- אמצעים לעקיפת או החלשת אבטחה.
- ציוד בדיקה וייצור, תוכנה, וטכנולוגיה נלווית.
בפועל, מדובר במוצרים שמיישמים יכולות הצפנה מתקדמות או מאפשרים השפעה משמעותית על אבטחת מידע ותקשורת.
בלב הרשימה נמצאת קבוצת 5.A2, שכוללת אמצעים שנועדו לשמור על סודיות מידע באמצעים קריפטוגרפיים:
- מערכות וציוד להצפנת נתונים.
- טוקנים להצפנה ולהזדהות.
- פתרונות לניהול מפתחות.
- טכנולוגיות מתקדמות, כמו חלוקת מפתחות קוונטיים.
- ציוד תקשורת שמיישם טכניקות הצפנה מיוחדות.
אלה הם הפריטים שצפויים להישאר תחת פיקוח הדוק יותר גם אחרי שינוי החקיקה.
מנגד,
קיימים חריגים משמעותיים שמוציאים מוצרים מסוימים מהפיקוח, למרות שהם כוללים הצפנה. בין היתר:
- מוצרים לשימוש אישי.
- מוצרים מסחריים רחבי תפוצה (Mass Market) שהמידע עליהם והמחיר שלהם זמינים לציבור והם פועלים "מהקופסה" בלי אפשרות קלה לשנות את יכולת ההצפנה.
- תוכנות הרצה בלבד שאינן מיועדות בעיקר כדי לעקוף אבטחה.
עבור מוצרים כאלה, כל עוד הם עומדים במלוא תנאי ההחרגה, ייתכן שלא יידרש רישיון יצוא כלל.
לכן, לפני כל צעד רגולטורי, כל חברה צריכה לשאול שתי שאלות פשוטות:
- האם המוצר נכנס לאחת מתתי-הקטגוריות ב־5.2, ובעיקר ל־5.A.2?
- ואם כן- האם בכל זאת מתקיימים תנאי חריג שמוציא אותו מהפיקוח.
התשובה לשאלות האלה היא זו שתקבע אם אתם נכנסים למשטר הרישוי החדש או יוצאים ממנו.מנגד, קיימים חריגים משמעותיים שמוציאים מוצרים מסוימים מהפיקוח, למרות שהם כוללים הצפנה.
נוסח הסדר ואסנאר
למעבר למסמך הסדר ואסנאר, לחצו כאן
יצוא מוצרי הצפנה: השינויים שייכנסו לתוקף החל ממרץ 2026
כשהחקיקה החדשה תיכנס לתוקף, הפיקוח על מוצרים עם רכיבי הצפנה יעבור ממנגנון כללי שהתקיים עשרות שנים, למסלול ממוקד שמוּקד בעיקר ביצוא.
במקום דרישת רישיון כמעט לכל שימוש בהצפנה- הפיקוח יתמקד אך ורק בפריטים שמופיעים ברף הטכני של פרק Information Security במסגרת הדו־שימושית הבינלאומית.
נקבעה תקופת מעבר של 4 חודשים (עד מרץ 2026) שבה כל ההליכים ימשיכו כרגיל: בקשות יוגשו באותו האופן, תנאי הרישוי יישארו זהים והטיפול יתבצע כפי שהורגלו החברות.
עם סיום התקופה המסלול החדש ייכנס לפועל, וכל בקשה חדשה תיבחן לפי הקריטריונים והנהלים המעודכנים.
לכן חשוב להיערך כבר עכשיו ולא להשאיר את זה לרגע האחרון.
לגבי רישיונות ישנים:
- רישיונות שניתנו לצורך יצוא יישארו בתוקף עד תום תקופתם או עד ה-19.11.2026 – לפי המאוחר מביניהם.
- רישיונות שניתנו לפעולות שאינן יצוא (כמו פיתוח, יבוא, שילוב או רכישה) יפוגו אוטומטית עם כניסת השינוי לתוקף.
עסקים שמייצאים מוצרים צריכים כבר כעת לבדוק מי היעד הסופי של המוצר:
- אם הלקוח הוא אזרחי– הפיקוח עובר לטיפול משרד הכלכלה;
- אם היעד הוא גורם ביטחוני– הפיקוח יבוצע באמצעות אפ"י (אגף הפיקוח על היצוא הביטחוני).
יש לקחת בחשבון שהמסלול החדש עשוי להיות מורכב ורב-שלבי.
לכן מומלץ להתחיל מיידית בבדיקת סיווג המוצר, והאם הוא דורש רישיון, כדי להבטיח שהיצוא בעתיד יתבצע בצורה חוקית, חלקה וללא עיכובים מיותרים.
איך יצואנים צריכים להיערך לביטול צו הצופן?
היערכות נכונה לשינוי מתחילה בכמה צעדים פשוטים, שניתן למפות בצורה מסודרת:
| שלב | מה עושים בפועל | מה חשוב לבדוק |
|---|---|---|
| 1 | בודקים אם המוצר נכנס לאחד החריגים לקטגוריה 5.2 | האם מדובר במוצר לשימוש אישי, או מוצר Mass Market שהמחיר והמידע עליו פתוחים לציבור והוא עובד "מהקופסה" בלי אפשרות קלה לשנות את ההצפנה |
| 2 | אם אין חריג, בוחנים אם המוצר בכלל שייך לקטגוריה 5.2 | האם הוא ציוד הצפנה, תוכנה, טכנולוגיה, ציוד בדיקה או אמצעי לעקיפת/החלשת אבטחה לפי ההגדרות הרשמיות |
| 3 | ממפים מי המשתמש הסופי | האם הלקוח הוא גוף ביטחוני או אזרחי, ומה סוג השימוש בפועל במוצר |
| 4 | מתכננים את מסלול הרישוי | ליצוא לשימוש ביטחוני- היערכות מול אפ"י (מרשם יצואנים, רישום מוצר, רישיון שיווק ויצוא). ליצוא לשימוש אזרחי- מעקב אחרי אופן הפעלת סמכויות משרד הכלכלה בתחום ההצפנה |
| 5 | מטפלים מראש ברישיונות קיימים ובעסקאות עתידיות | האם יש רישיונות צו צופן שצריך להסתמך עליהם בתקופת המעבר, ומה צפוי לקרות לעסקאות שנמצאות במו"מ לקראת מרץ 2026 |
מי שיעשה את המיפוי הזה כבר עכשיו, יגיע ליום ביטול צו הצופן כשהוא מוכן, בלי הפתעות ובלי עצירה מיותרת של עסקאות יצוא פעילות.
השוואה בין המסלול הישן למסלול החדש בפיקוח על יצוא הצפנה
כדי להבין מה באמת משתנה אחרי ביטול צו הצופן, חשוב לראות אחד מול השני את שני העולמות:
המשטר הישן לעומת המשטר החדש שמתמקד בעיקר ביצוא ובקטגוריה 5.2 בואסנאר.
| נושא | לפני ביטול צו הצופן | אחרי ביטול צו הצופן |
|---|---|---|
| מקור הפיקוח | צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (עיסוק באמצעי הצפנה), התשל"ה-1974 | חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני + צו היבוא והיצוא (טובין ושירותים דו-שימושיים) + רשימות ואסנאר קטגוריה 5.2 |
| מה בפיקוח | כמעט כל עיסוק באמצעי הצפנה: פיתוח, ייצור, שילוב, יבוא, מכירה, שיווק, יצוא | בעיקר יצוא של פריטים שעומדים ברף הטכני של Information Security 5.2, לפי שימוש ביטחוני או אזרחי |
| גורם מפקח | משרד הביטחון – תחום הצפנה ייעודי | שימוש ביטחוני – אפ"י במשרד הביטחון. שימוש אזרחי – המנהל לפיקוח על יצוא דו"ש במשרד הכלכלה (בהתאם לעדכוני הצו) |
| סוג ההליך | בדרך כלל הליך רישוי אחד, תחת צו הצופן | מסלולים נפרדים: רישום במרשם יצואנים, רישום מוצר, רישיון שיווק ורישיון יצוא למוצרים ביטחוניים. ליצוא אזרחי – רישיון דו-שימושי לפי רשימות ואסנאר, אם מוחל פיקוח בפועל |
| היקף הבירוקרטיה | רחב. גם על מוצרים אזרחיים שבהם ההצפנה משנית |
ממוקד יותר. מוצרים שאינם עומדים ברף 5.2 או שנכנסים לחריגים צפויים לצאת מהפיקוח |
| רישיונות לצרכים שאינם יצוא | נדרשו לעיתים קרובות גם לפיתוח, שילוב, יבוא ורכישה | לאחר הביטול – עיקר הדגש על יצוא. רישיונות "עיסוק" שאינם יצוא צפויים להתייתר לפי הוראות המעבר |
| התאמה לסטנדרט בינלאומי | פיקוח ייחודי ורחב יחסית ביחס למדינות ואסנאר | יישור קו עם רשימות ואסנאר, תוך צמצום פיקוח למקומות שבהם נקבע רף דו-שימושי ברור |
ההשוואה הזו מדגישה שהשינוי אינו רק החלפת שם של צו, אלא מעבר ממודל "סל רחב" שמכסה כמעט כל פעילות הקשורה בהצפנה, למודל שמנסה להתמקד בליבה: יצוא של פריטים רגישים באמת, בהתאם לרשימות ואסנאר והגדרת סוג השימוש.
בפועל, עבור חלק גדול מהחברות, המשמעות צפויה להיות פחות רישיונות ופחות חיכוך יומיומי עם רגולטורים, לצד אחריות גדולה יותר להבין האם המוצרים שלהן נופלים עדיין תחת ההגדרות של 5.2 או שמדובר במוצרים שיוצאים לגמרי מהפיקוח.
דרישות אפ"י בתקופת ההיערכות לביטול צו הצופן
במשך ארבעת חודשי ההיערכות עד כניסת הביטול לתוקף ב-20 במרץ 2026, צו הצופן עדיין בתוקף, והכל ממשיך לעבוד כמו היום.
במקביל, אפ"י מצפה מהחברות שמוצריהן יישארו בפיקוח גם אחרי הביטול להתחיל להיערך למשטר החדש, כדי שלא ייווצר פער ברישוי מרגע המעבר.
כדי לפשט את זה, אפשר לראות את דרישות אפ"י בתקופת ההיערכות כצעדים ברורים:
| צעד | מה אפ"י מצפה מהחברה לעשות | למה זה חשוב עכשיו |
|---|---|---|
| זיהוי מוצרים רלוונטיים | למפות אילו מוצרים ופתרונות הצפנה נכנסים לקטגוריה 5.2 של ואסנאר, ושמיועדים לשימוש ביטחוני או רגיש | רק מוצרים כאלה יישארו תחת פיקוח אפ"י לאחר ביטול צו הצופן |
| רישום במרשם היצואנים | להגיש בקשה להירשם במרשם היצואנים של אפ"י, אם החברה עדיין אינה רשומה | בלי רישום במרשם, אי אפשר לקבל רישיונות שיווק ויצוא בהמשך |
| רישום מוצר | להגיש בקשה לרישום כל מוצר הצפנה רלוונטי בחטיבה הטכנולוגית של אפ"י, כולל תיאור טכני וסיווג לפי ואסנאר | רישום המוצר הוא הבסיס לקביעת סיווג, מגבלות מדינות ותנאי שיווק |
| רישיון שיווק (אם נדרש) | לאחר רישום החברה והמוצר, להגיש בקשה לרישיון שיווק למדינות היעד, במקרים שבהם אפ"י דורש זאת | רישיון שיווק מאפשר לנהל מו"מ, דמוים והצעות מחיר לפני שלב היצוא עצמו |
| היערכות לרישיון יצוא | להכין את המידע שיידרש בהמשך להגשת בקשות רישיון יצוא בפועל (עסקאות קונקרטיות) | מרגע ביטול צו הצופן, כל יצוא ביטחוני יצטרך לעבור במסלול החדש של אפ"י |
למעבר למצגת של אפ"י, לחצו כאן
סיכום
ביטול צו הצופן מסמן שינוי עוצמתי בגישה של ישראל לעולם ההצפנה.
במקום פיקוח רחב שכמעט ולא התאים למציאות הדיגיטלית של היום, ישראל עוברת למודל מדויק יותר שמתמקד רק במוצרים ובטכנולוגיות שבאמת יכולים להשפיע על ביטחון לאומי.
עבור מרבית החברות הפועלות בשוק הצרכני או בשווקים אזרחיים רגילים, מדובר בהסרת חסמים משמעותית ובזמני יציאה לשוק קצרים יותר.
עבור חברות שפועלות בסביבה ביטחונית או עם טכנולוגיות מתקדמות במיוחד, החובות הרגולטוריות עדיין קיימות- אך מוגדרות וברורות יותר.
בסופו של דבר, האחריות עוברת יותר לעבר היצואן:
להכיר את ההגדרות, למפות את המוצרים, להבין את הלקוחות, ולהיערך בזמן.
מי שיפעל נכון- יוכל ליהנות מהזדמנות לצמיחה מהירה יותר בשווקים הבינלאומיים.
שינוי רגולטורי כזה קורה פעם בכמה עשורים.
וזה הזמן של התעשייה הישראלית להתאים את עצמה ולהמשיך להוביל.
