חוק התקנים (תשי"ג-1953)

חוק התקנים, תשי"ג-1953 הוא דבר חקיקה המסדיר את קביעת התקנים הרשמיים בישראל ואת הפיקוח על עמידה בהם.
החוק מעניק סמכות לקבוע תקנים מחייבים למוצרים ושירותים, במטרה להבטיח בטיחות, איכות, תאימות ושמירה על אינטרסים ציבוריים, וכן מגדיר את מעמדו של מכון התקנים כגוף המרכזי לפיתוח תקינה.

החוק קובע את המסגרת להכרזה על תקן רשמי המחייב עמידה כתנאי לייצור, יבוא או שיווק של מוצרים מסוימים, לצד אפשרות לקבוע תקנים שאינם רשמיים המשמשים כהמלצה מקצועית.

הוא כולל מנגנוני אכיפה, בדיקות ואישורים, וכן הסדרה של סמכויות פיקוח, תפיסה ואיסור שיווק של מוצרים שאינם עומדים בדרישות התקן הרשמי.

החוק מהווה בסיס מרכזי לקביעת דרישות עמידה בתקנים כתנאי לשחרור טובין מהמכס ולשיווקם בישראל.

לאורך השנים הותאמו הוראותיו כדי לאפשר הכרה בתקנים בינלאומיים והקלות ביבוא, אך הוא עדיין מהווה מקור סמכות מרכזי להטלת דרישות רגולטוריות על מוצרים מיובאים.

ציוד רפואי
אחר
תקינה ותצהירי יבואן
מוצרי תינוקות וצעצועים
חומרים מסוכנים
חשמל ואלקטרוניקה
משרד התקשורת
מזון