אמנת SOLAS, או International Convention for the Safety of Life at Sea, היא אמנה בינלאומית לבטיחות החיים בים, הקובעת דרישות מחייבות לבנייה, לציוד ולתפעול בטוח של אוניות.
האמנה נחשבת לאחת מאמנות היסוד החשובות ביותר בענף הספנות הבינלאומית, ומנוהלת על ידי ארגון הספנות הבינלאומי (IMO).
נוסחה הראשון אומץ בשנת 1914 בעקבות אסון הטיטניק, ואילו הנוסח המרכזי התקף כיום אומץ בשנת 1974 ונכנס לתוקף בשנת 1980, ומאז עודכן פעמים רבות.
האמנה מסדירה מגוון רחב של היבטי בטיחות ימית, ובהם כשירות כלי השיט, יציבות מבנית, מערכות גילוי וכיבוי אש, ציוד הצלה, תקשורת חירום, בטיחות ניווט והובלת מטענים.
פרק VI לאמנה עוסק בבטיחות הובלת מטענים, לרבות דרישות לאחסונם ולעיגונם באונייה, ואילו פרק VII מסדיר הובלת חומרים מסוכנים ומחייב עמידה בהוראות קוד IMDG להובלת חומרים מסוכנים באריזות בדרך הים.
המדינות החתומות על האמנה אחראיות לפיקוח על כלי השיט הנושאים את דגלן ולהנפקת תעודות המעידות על עמידתם בדרישות הבטיחות.
בהקשר של יבוא ויצוא, אמנת SOLAS משפיעה על דרישות הבטיחות החלות על אוניות מסחריות ועל מטענים המובלים בים.
בין היתר, מכוח האמנה חלה חובה לאמת את המשקל הכולל של מכולה טעונה (VGM) לפני טעינתה לאונייה, במטרה לצמצם סיכונים הנובעים מהצהרות משקל שגויות.
אי עמידה בדרישות הרלוונטיות עלולה לגרום לעיכוב בטעינת מטענים, לסירוב להעמסתם ולהוצאות לוגיסטיות נוספות.