רפורמת תעריפי הנמלים (2010) היא רפורמה במבנה התשלומים עבור שירותי הנמלים בישראל, שנכנסה לתוקף ב-1 באוקטובר 2010.
הרפורמה קודמה על ידי משרד האוצר ומשרד התחבורה, במטרה להתאים את תעריפי הנמל לעלות השירותים בפועל, לצמצם סבסוד צולב בין סוגי מטענים ובין יבוא ליצוא, ולשפר את היעילות והתחרות בענף הנמלים.
אחד השינויים המרכזיים ברפורמה היה ביטול אגרת הרציף, שחושבה בעיקר כאחוז מערך המטען, בשיעור של 1.02% ביבוא ו-0.2% ביצוא.
במקומה נקבעה הפרדה בין שני סוגי חיובים:
- דמי תשתית- המיועדים למימון העמדה, תחזוקה ופיתוח של תשתיות הנמל.
- דמי ניטול– הנגבים עבור שירותי הטיפול התפעולי במטען.
התעריפים החדשים נקבעו בהתאם למאפייני המטען, לרבות סוגו, משקלו או גודל המכולה, ולא על בסיס ערכו בלבד.
הרפורמה כללה גם שינוי בחלוקת התשלומים בין בעלי המטענים לחברות הספנות, לצד מנגנוני מעבר הדרגתיים שנפרסו על פני מספר שנים.
בכך היא שינתה את מבנה עלויות היבוא והיצוא ואת אופן מימון הפעילות השוטפת ופיתוח תשתיות הנמלים בישראל.
