יבוא מקביל

יבוא מקביל, או בלועזית Parallel Import, הוא יבוא של טובין מקוריים מחו״ל שלא דרך היבואן המורשה או הנציג הרשמי של היצרן במדינת היעד.

מדובר במוצרים זהים או שווי ערך למוצרים המשווקים בערוץ הרשמי, הנרכשים בשוק אחר ומובאים במקביל לערוץ ההפצה המקורי.

יבוא מקביל נשען על עקרון מיצוי זכויות בקניין רוחני, שלפיו לאחר שהמוצר שווק כדין במדינה אחת ניתן לסחור בו מחדש במדינה אחרת.
בפועל, היבוא מתבצע באמצעות ספקים, סיטונאים או מפיצים שאינם קשורים ישירות ליצרן, תוך שימוש בשרשראות אספקה חלופיות.

יש לציין כי בענף הרכב קיימים מסלולי יבוא ייעודיים נוספים, ובהם מסלול של יבואן זעיר, המאפשר יבוא ושיווק של מספר מוגבל של כלי רכב בשנה בכפוף לרישיון מתאים.

בהקשר של יבוא ומסחר, יבוא מקביל משפיע על מבנה השוק, רמות מחירים ותחרות, ומהווה חלופה לערוץ היבוא הרשמי מבלי לשנות את מהות המוצר עצמו.

היבוא המקביל בישראל עוצב והוגדר גם בפסיקה ובמנגנוני אכיפה:

  • בפסק דין טומי הילפיגר נקבע כי עצם היבוא והמכירה של מוצרים מקוריים הם חוקיים, אך הוגבלה האפשרות להשתמש בסימני המסחר של היצרן באופן היוצר מצג של קשר רשמי, בהתאם ל"מבחן החסות".
  • בפסק דין ספין מאסטר חיזק בית המשפט את עקרון מיצוי הזכויות הבינלאומי, וקבע כי יצרן אינו יכול למנוע יבוא מקביל של סחורה מקורית שנמכרה כדין בעולם, גם אם הוגבלה לשוק מסוים בהסכמים מסחריים.
  • לצד זאת, סעיף 200א לפקודת המכס מעניק לרשות המכס סמכות לעכב משלוחים החשודים בהפרת סימן מסחר כבר בשלב הכניסה לישראל.
    בפועל, מנגנון זה משמש לעיתים גם במחלוקות סביב יבוא מקביל, ומחייב את היבואן להוכיח את מקוריות הסחורה ואת חוקיות רכישתה, אף שהיבוא עצמו עשוי להיות מותר בדין.
ציוד רפואי
אחר
תקינה ותצהירי יבואן
מוצרי תינוקות וצעצועים
חומרים מסוכנים
חשמל ואלקטרוניקה
משרד התקשורת
מזון