שטר מטען סחיר, או בלועזית (B/L) Negotiable Bill of Lading, הוא מסמך הובלה ימי המשמש הן כאישור לקבלת הסחורה על ידי המוביל, הן כחוזה הובלה והן כמסמך קנייני המקנה למחזיק בו זכות לקבל את הסחורה.
שטר מטען סחיר מונפק בדרך כלל לפקודת גורם מסוים או "לפקודה", וניתן להעברה לצד שלישי באמצעות הסבה, בדומה למסמך סחיר פיננסי.
מאפיין מרכזי של שטר המטען הסחיר הוא שהזכות לקבלת הסחורה בנמל היעד נתונה למי שמחזיק בשטר המקורי כדין.
בשל כך הוא משמש ככלי מקובל בעסקאות בינלאומיות, במיוחד כאשר יש פערי זמן בין משלוח הסחורה לתשלום, והוא מאפשר העברת שליטה בסחורה עוד במהלך ההובלה.
לעומת זאת, שטר מטען לא סחיר, או בלועזית Non-Negotiable Bill of Lading, הוא מסמך הובלה בעל תפקיד דומה מבחינת אישור קבלת הסחורה ותנאי ההובלה, אך ללא אופי קנייני סחיר.
בשטר זה מצוין שם מקבל הסחורה באופן מפורש, והזכות לקבלת הסחורה אינה ניתנת להעברה באמצעות הסבה.
בשטר מטען לא סחיר, המוביל מוסר את הסחורה אך ורק לגורם הרשום כמקבל, ללא תלות בהחזקת מסמך מקורי סחיר.
מסמך זה נפוץ בעסקאות שבהן זהות הקונה והמקבל ידועה וסגורה מראש, ואין צורך בהעברת זכויות במהלך ההובלה.
פרטי שטרי המטען, בין אם מדובר בשטר סחיר ובין אם בשטר לא סחיר, משמשים גם כחלק מהמידע המדווח במסגרת מצהר היבוא המועבר לרשות המכס טרם הגעת המטען.
דוגמא לשטר מטען לא סחיר:
