סוגי כיסוי בביטוח מטען, או בלועזית Institute Cargo Clauses, הם סטנדרטים בינלאומיים מקובלים הקובעים את היקף הכיסוי הביטוחי למטענים במהלך הובלה ימית, אווירית ויבשתית.
תנאים אלה התפתחו במסגרת שוק הביטוח הלונדוני ופועלים לצד העקרונות המשפטיים של חוק הביטוח הימי האנגלי, Marine Insurance Act 1906.
שלושת סוגי הכיסוי, A, B ו-C, משקפים רמות שונות של הגנה, כאשר ההבדל ביניהם נובע מהיקף הסיכונים המכוסים ומהחריגים החלים על הפוליסה.
כיסוי מסוג A נחשב לכיסוי הרחב ביותר ומוגדר ככיסוי "All Risks".
כלומר הוא מכסה כל נזק או אובדן למטען, למעט חריגים מפורשים המופיעים בפוליסה, כגון בלאי טבעי, אריזה לקויה או נזק מכוון.
המשמעות היא שכל אירוע שלא הוחרג במפורש- נחשב מכוסה, ולכן זהו הכיסוי המקיף ביותר.
במקרה של נזק או אובדן למטען, עשויה להידרש שמאות מטענים לצורך הערכת היקף הנזק, בירור נסיבותיו והגשת תביעה לחברת הביטוח.
כיסוי מסוג B מעניק כיסוי ביניים, ואינו פועל על בסיס "כל הסיכונים", אלא כולל רשימה מוגדרת של סיכונים מבוטחים.
לדוגמא: שריפה, התפוצצות, טביעה, התהפכות כלי שיט או חדירת מי ים.
כל נזק שאינו נכלל ברשימה זו- אינו מכוסה, גם אם הוא מהותי.
כיסוי מסוג C הוא הכיסוי הבסיסי והמצומצם ביותר, הכולל מספר מוגבל של סיכונים חמורים בלבד, בעיקר אירועים משמעותיים.
לדוגמא: שריפה, אובדן כלי שיט או התנגשות.
הוא אינו מכסה מגוון רחב של נזקים נפוצים יחסית, ולכן רמת ההגנה בו נמוכה משמעותית בהשוואה לכיסויים A ו-B.
לצד תנאי הכיסוי עצמם, גופים מקצועיים בינלאומיים כמו האיגוד הבינלאומי לביטוח ימי (IUMI) מפרסמים מידע, מגמות וניתוחים מקצועיים המשפיעים על הבנת סיכונים והתאמת ביטוחי מטען בסחר הבינלאומי.
