חוק הגנת הצרכן

חוק הגנת הצרכן הוא חוק יסוד בתחום דיני הצרכנות בישראל, שנחקק בשנת תשמ"א-1981 ומסדיר את מערכת היחסים בין עוסק לצרכן בעסקאות מכר ושירותים.
החוק נועד להבטיח שקיפות, הגינות ושוויון בעסקאות צרכניות, וקובע איסורים והוראות שמטרתם למנוע הטעיה, ניצול פערי מידע ופגיעה בזכויות הצרכן.

החוק מטיל על עוסק חובה להציג מידע אמיתי, מדויק וברור לגבי מהות המוצר, תכונותיו, כמותו, מחירו, תנאי אחריות ותנאי ביטול.

הוא מסדיר חובת סימון מחירים על גבי טובין, דרישות גילוי בעסקאות מכר מרחוק, ואיסור על פרקטיקות מסחריות העלולות להטעות צרכן סביר.
הפרת הוראות החוק עשויה להוביל לעיצומים כספיים, תביעות אזרחיות ותובענות ייצוגיות.

בפעילות יבוא, הוראות החוק באות לידי ביטוי באופן ישיר בדרישות תווית וסימון.
יבואן המשווק מוצר לצרכן חייב לוודא כי הפרטים המופיעים על גבי האריזה, התווית, העלון או בפרסום תואמים במדויק את המאפיינים בפועל, ואינם יוצרים מצג שווא לגבי ארץ ייצור, רכיבים, נפח, משקל, תכונות מיוחדות או תקנים.

כאשר נדרש סימון בעברית או גילוי של פרטים מהותיים, האחריות להשלמת הסימון טרם השיווק מוטלת על היבואן כמי שמעמיד את הטובין לרשות הציבור.

כמו כן, על היבואן להגדיר מדיניות אחריות ושירות בהתאם לדרישות החוק, ולוודא כי תנאי האחריות, אפשרויות התיקון וזכויות הצרכן, לרבות עקרונות כמו הזכות לתיקון, מוצגים בצורה ברורה ואינם מקפחים.
בכך הופך החוק לכלי מרכזי בניהול סיכוני ציות בתחום היבוא והשיווק לצרכן הסופי.

ציוד רפואי
אחר
תקינה ותצהירי יבואן
מוצרי תינוקות וצעצועים
חומרים מסוכנים
חשמל ואלקטרוניקה
משרד התקשורת
מזון